שלמה תחבורה בע"מ נ' איזיק ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 10.3.11 בבנימינה יצא רכב הנתבע מחנייה ופגע ברכב התובעת שחנה לצד הכביש, וארעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה").

העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג רכב התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד הנתבע (להלן: "הנתבע" ) שהינו נהג הרכב הפוגע.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת התובעת, רכבה חנה במקום חנייה באזור תעשייה, ונפגע על-ידי רכב הנתבע. לפיכך, הנתבע אחראי לקרות התאונה, ולנזקים בגינה.

הנתבע מודה כי נסע ב"רוורס" ופגע ברכב התובעת, אך לשיטתו רכב התובעת חנה במקום אסור, בניגוד לכיוון התנועה, ועל כן האחריות לתאונה רובצת לפתחו של עת/1.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה.

כבר עתה אומר כי לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להטיל את מירב האחריות על הנתבע – 80% על הנתבע ואחריות בשיעור של 20% על התובעת.

העיד עת/1 כי החנה את רכבו באזור תעשייה, לא ראה את התרחשות התאונה, אך הנתבע המתין לו ליד הרכב, והודה כי פגע ברכבו.

הנתבע העיד כי רכב התובעת חנה בניגוד לכיוון התנועה, הוא נסע עם רכבו "רוורס", ומכיוון שלא הייתה לו אפשרות לראות את הרכב, כי "הכביש היה בעליה", פגע ברכב התובעת. והוסיף (עמ' 2): "ברגע שהתיישרתי למסלול הכביש פגעתי לו בצד שמאל בגלל שהוא עמד באמצע נתיב הנסיעה שלי".

זאת ועוד, הנתבע עצמו אישר כי בתמונה נ/1 רואים את המקום נשוא התביעה, וש- עת/1 חנה באמצע נתיב נסיעה, בניגוד לכיוון התנועה.

יודגש, תקנה 45 לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961 קובעת כי נוהג רכב לא יסע אחרונית, אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, זאת לאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות העניין, כדי למנוע סיכון או הפרעה לתנועה.

נטל ההוכחה להוכחת התנאים הדרושים בעת נסיעה לאחור, חל על נהג הרכב הנוסע לאחור.

בענייננו, הנתבע עצמו העיד כי לא יכול היה להבחין ברכב התובעת כי המדובר "בכביש שהיה בעליה", כלשונו. לפיכך, מירב האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של הנתבע.

יחד עם זאת, בהתחשב במיקום רכב התובעת הנני לקבוע רשלנות תורמת בשיעור של 20% על התובעת.

משקבעתי את האחריות לתאונה, עתה יש לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעת.